תקוה, מנהלת שיחה עם חגית ומלמדת אותה איך להתנהג.... החוסר ביטחון של חגית משחק לידיים של תקווה וגם של ליאור. אצל חגית יש שני מצבים - או ביטחון בו היא לא יודעת למצוא את ההבדל הדק בין ביטחון לתוקפנות, והמצב השני, הוא, התמסכנות וזחילה לכיוון אל מי שרק מראה לה טיפת אמפתיה. תקווה, מנתבת אותה איך שהיא רוצה כמו פלסטלינה. גם ליאור, ממהר לדבר עם חגית, מסייג את דבריו שלא שכח שקראה לו אפס, אבל סולח לה. העיקר שתישאר מכוחותיו... מבין שמאזן הכוחות לא ממש לטובתו. הוא מנצל את זה שחגית זקוקה לסליחה שלו... וכך הוא משאיר אותה בכוחותיו... חגית כמו גם ליאור מבינים, שלא כדאי להם לפתוח חזית חדשה ומיישרים את ההדורים... כל אחד מסיבותיו הן... אצל ליאור זה ברור - חייב לאסוף סביבו עוד גרופי גם במחיר מחילה על כבודו... חגית אמרה לו ״אפס״!! אם הייתה נשארת בדעתה ובאמירה שלה, הייתה זוכה ליותר הערכה, לפחות ממני....