בשעתיים האחרונות הרבה ידיעות על יציאה למבצע יד ברזל בדומה למבצע חומת מגן,
האם באמת יוצאים למבצע צבאי או שזה רק תיקווה שלנו שמישהו ישים סוף לכל הפיגועים האלה.

מעשי הרצח הנתעבים של פורעים ערבים השכיחו מאתנו את מעלליו של איש אחד שבמהלך 20 השנים האחרונות ליבה שוב ושוב את המהומות: "שיך אל אקצה", ראאד סלאח. הוא יצק שמן על המדורה שוב ושוב עד שהיתה לאש גדולה, בלתי נשלטת. במהלך השנים הוא הקים לעצמו בצפון לגיון גדול של אוהדים פנאטיים. כאשר ראה כי טוב החל לעשות אותו דבר גם בנגב. כל נאצותיו הן במסגרת חופש הביטוי המהולל והמקודש בעיניי משפטני ישראל.... הוא מעסיק את הנשים המחרפות ומגדפות כל ישראלי שעולה להר הבית בהנחה נכונה שממשלת ישראל לא תפעל נגדן בחוזק יד. חופש הביטוי, כבר אמרנו? עכשיו הוא יושב לו בפינתו וחוכך ידיו בהנאה. הצלחתי! כל זאת מבלי לגרוע כמובן ממעלליו של אבו מאזן. מדוע ממשלת ישראל איננה מבינה מה עליה לעשות בהקשר הזה? אפילו הבריטים הבינו כי עד שלא יגרשו את ראאד סלאח מבריטניה לא יהיה שם שקט! וקמו ועשו מעשה. אולי הגיע הזמן לעשות מעשה גם כאן?