הוא בא עם תקן של שופוני. אני עיוור כמו נביא. צריך ללכת אחרי. אני צריך לשבת בראש. אני מרוקאי ולכן מגיע לי הכל. רק למרוקאי מותר לצחוק על מרוקאי. רק למרוקאי מותר לקלל את אימא שלו. ואשכרה אנשים מתלהבים מהיצור הזה. חוץ מלהפליץ ולנבא מי יודח או מי יחזור, מי חזק או מי חלש, ובהכל הוא טעה, האם הוא עשה משהו למען כולם? מה הערך מוסף שלו? התפילות שמזמזמות במוח כמו יתוש בראש? החיזור הבלתי נלאה ובלתי מתפשר אחרי מעיין. הנהגת החרם על שני?
מי הושיב אותו בראש השולחן? מי נתן לו את הכבוד הזה? הוא סחט את זה בכוח, ברודנות, בכפיה. הוא הכתיר את עצמו ל"אבא של הבית", ואף אחד לא העז להגיד לו מילה ולהעמיד אותו על מקומו כי הוא עיוור, כי הוא מדבר בשקט ובנועם. לא היה אצלו דבר כזה שנקרא תורנות: פעם אני עושה קידוש ופעם אתה עושה קידוש. אני עד היום לא אשכח איזה פרצוף עשה כשראה איך האח הגדול נותן לחמימו להדליק נרות חנוכה כאילו שמדובר בתפקיד שתפור עליו בלבד. את הדברים האלה אמרתי גם בעבר.
על מה בדיוק אנשים מתלהבים ממנו? מהאישיות המרתקת שלו? מגסות הרוח?
מהשנאה של כל מה שהוא לא? העיקר שהוא מרוקאי גאה. נו, בשביל זה ההמונים הולכים אחריו.