תומר בשיחה פרטית עם סימה אמר את הדברים הבאים (כשהתאכזב מכך שאף אחד לא בחר בו, במשימת הגול בשחקים). הדברים גרמו לי לראות אותו אחרת, וחשבתי שראוי להקליד אותם:
"רואים אותי דמות חזקה. אני אריה, אני לוחם. אבל גם לי מגיע -- חבר. אנשים נרתעים. אנשים אומרים, "טוב, הוא חזק, הוא יסתדר". אנשים אוהבים ללכת לחלש ולעזור לו. לפעמים החלש הזה הוא החזק. ולפעמים החזק הוא החלש. ואנשים לא רואים את זה. [...] אנשים רואים שמי שבא בלי כסף הוא החלש [...] את החלש תמיד מרימים למעלה ואת החזק רוצים להוריד למטה. וזה לאו דוקא נכון כי לא תמיד החזק הוא החזק והחלש הוא החלש."
"אני לא פגוע. אני מבין את החשיבה השטחית הזו, אבל יש מעבר. אני ידעתי לעשות את השיקולים הנכונים לבחירה."
"את המובן מאליו כולם עשו, חוץ מישראל, שייאמר לזכותו שהלך לפי מי שצריך [בחר באורלי]; אבל, שוב, למה דוקא אורלי היא החלשה לצורך העניין? ידענו שאליאב יבחר בה [מינימום]. זה אומר שהיא בטוח החזקה. השיקול של ישראל היה נכון, וזו גם היתה אמורה להיות הבחירה שלי [...]"
"לא הייתי רוצה שהבחירות שנעשו היו אחרות, אבל לא תמיד החזק הוא החזק [...] ככה אני מרגיש היום, ששמים עליי פס, אומרים 'תומר חזק וואלה לא צריך לעזור לו, לא צריך להיות שם בשבילו'. במקומות כאלה -- בג'ונגל שאנחנו נמצאים בו-- [אני רוצה] שחבר טוב יחשוב עליי מדי פעם. לא צריך שייתן תמיכה, [רק] שיחשוב עליי מדי פעם".
[...]
סימה: "בסופו של יום כל אחד פה הוא לעצמו"
תומר: "אין ספק. צריך לזכור זאת כל בוקר צהריים וערב. חבל שאני שוכח את זה. אני לא רוצה שילטפו אותי כל היום. אבל חודש שלם אני סוחב את עצמי ועוד כמה חברים על הכתפיים. זה קשה. קשה לי באופן אישי, לסחוב גם את עצמי. אף אחד לא סוחב אותי -- כי רואים אותי החזק כל הזמן. [...] אני לא מקבל את התמיכה הזו [שכולם מקבלים כאן מחבריהם] מאף אחד כבר חודש."