הבוקר אני רוצה לדבר על סטיגמות ושיפוטיות.
רגע, רגע: אל תסקלו אותי - אני רואה האח הגדול.
לא בגלל שזו התכנית הכי אינטיליגנטית, לא בגלל שאני לומדת ממנה משהו, לא בגלל שאני באמת מתעניינת במישהו או במישהי מהדמויות, ומבחינתי, ביום שהמנצח/ת יוצא מהבית, אף אחד מהם לא באמת מעניין אותי.
נחזור לשיפוטיות.
אביבית בר זוהר. כמו רבים מאזרחי המדינה, היא תמיד הרגישה לי הדבר הכי הזוי שיש. סלדתי ממנה. מבלי להכיר אותה בכלל, רק בגלל עולם התוכן שהיא משדרת, סלדתי ממנה.
בואו נודה: כשאומרים "אביבית בר זוהר", לרובנו עולה חיוך של "ההזויה הזו" על השפתיים, וזה במקרה הטוב.
יש אנשים שמדברים עליה בשפה מאד נמוכה. מאד.
פה, נכנסת השיפוטיות.
תוך כדי שאני צופה באח הגדול, גיליתי אביבית בר זוהר אחרת מהדמות שעושה סרטונים שכל המדינה צוחקת עליהם.
גיליתי אשה אינטיליגנטית, יודעת מה היא רוצה, רגישה מאד, טובת לב ברמות על, נשמה אמיתית, חברה טובה, לא נכנסת למריבות, סופגת אש רוויית קנאה, ולא יורה בחזרה, מבשלת נפלא - שולטת במטבח ביד רמה, ובסה"כ - שונה לגמרי מהאשה הרדודה והטיפשה שכולנו חושבים שהיא.
אין ספק, אביבית בר זוהר "אחרת". היא מוחצנת ודעתנית, ונדמה שהיא כל כך רדודה, עד שבאמת מה שיש לה בחיים זה להתעסק סביב המראה שלה.
נכון, היא אכן עסוקה בו, בצורה אובססבית, אבל אם נוריד את החיצוניות שלה לרגע, ואת ההתעסקות שלה בה, נגלה אישה מדהימה, שמתחת לקליפות החיצוניות מסתירה אופי מדהים.
אביבית בר זוהר היא מבחינתי ההוכחה הסופית ששיפוטיות לפי הנורמות המקובלות היא נוראית.
היא חוטאת לבני אדם, לאמת, וליושרה.
אביבית בר זוהר היא דמות מרתקת. נטולת חברות, וגם בבית הבנות לא עושות לה חיים קלים. הקנאה והפחד שאביבית "לוקחת את הבמה" מעבירה אותן על דעתן.
אפילו ה"חברה" של אביבית, שנכנסה איתה בכניסה השנייה, בגדה בה ועברה לצד הקנאי החולני-לרלרן של הבית, מירב ישראל.
אם תסתובבו בפורומים של האח הגדול, תגלו שללא ספק, היא האשה השנואה ביותר בבית. מה זה שנואה? עד כמה? עד כדי כך שלא זכורה לי שנאה כזו לבן אדם בכל העונות.
בבית אין נשים. יש חיילות.
או שאת חיילת של מירב, או ש"אל תתקרבי, זה יגמר בחרם".
הסגנון הכוחני (יש יגידו מפלצתי ודוחה) של מירב, שהוצמד לה בפורומים הכינוי "מכשפה", ועוד כינויים שאין להעלותם על הכתב, הוא סגנון התנהגות של דיקטטור, שעסוק באובססיביות ב"מי יפיל אותי מכסאי, שליט מדינת האח".
כל מי שמאיים על שלטון היחיד של מירב ישראל, זוכה להתעללות נפשית ברמה ששמורה רק למשטרים אפלים.
על אביבית היא אמרה כמה ימים אחרי שנכנסה: "היא תופסת לי את הטריטוריה".
האימה החלה לנקר בעיניה, ומאותו רגע לא הפסיקה מירב ללכלך,להשמיץ, לסכסך, לדבר סרה, "לחפש" את אביבית, לירות עליה, לקלל בשפת רחוב עם מילים שרובנו לא מכירים, ולקנא. בעיקר לקנא. ולהסית, עד שהצליחה אפילו להסית את "החברה" אדל, ולגרום לה להפסיק לדבר עם אביבית.
אביבית נמצאת ב"חרם נשי", שמנוהל ע"י מירב, ומתבצע ע"י החיילות שלה, אדל, מריה ודניאל.
לאביבית אין חברות, היא אמרה את זה לא פעם ולא פעמיים.
נכון. כי נשים כמו מירב, שהקנאה והרוע הן בסיס קיומן, לא יכולות להכיל את האדם המיוחד הזה, שחיצוניותו יפה (גם אם אינה מקורית), ופנימיותו יפה הרבה יותר.
אביבית בר זוהר, כשתצאי, אני אשמח להיות חברה שלך.
את נראית לי חברה נהדרת, קשובה, עם המון חכמת חיים, מלאה באהבה, ובטוב. וכן, גם לבשל אני יכולה ללמוד ממך, לא מעט.
מירב, חברה שלך, לעולם לא ארצה להיות. את מהזן הדורס, הרע, הסכסכן, השקרן, ובטח לא מישהי שהייתי רוצה לידי.
ולמדתי: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו", הוא פתגם כל כך חכם, כל כך נכון, כל כך אביבית בר זוהר, שעושה בית ספר ב"אני עושה מה שבא לי, וטוב לי", והלוואי שלכולנו היה האומץ להיות היא.
משהו קטן לסיום:
לאביבית בר זוהר יש בן זוג בחוץ, שלומי.
אני רוצה להגיד לגברי ישראל: אביבית בר זוהר תהיה רעיה נפלאה, אמא נהדרת, וברגע שתיכנס למקום הזוגי הנכון שלה, הגבר שלה יהיה מאושר.
כי היא פשוט אישה טובה.
ומה הערך המוסף שלי מהאח הגדול? אני מתחייבת להיות שיפוטית פחות, כולנו צריכים לנסות את זה.